למה הליכה הפכה לדבר שהכי עוזר לי בגיל המעבר (וזה לא קשור לקלוריות)

נכתב על ידי ענבל דפנה · פורסם · עודכן · 3 דקות קריאה

הליכה בגיל המעבר

אני יודעת שהדבר האחרון שמתחשק לך לעשות כרגע זה לנעול נעלי ספורט ולצאת החוצה. את עייפה, הגוף מרגיש כבד, ואולי גם הברכיים קצת מאותתות. אני מבינה את זה לגמרי.

אבל אני רוצה לספר לך משהו שאולי לא ידעת על הגוף שלנו בגיל הזה. אנחנו רגילות לחשוב שספורט נועד רק כדי "לשרוף את העוגה שאכלנו".

בגיל שלנו? זה כבר לא הסיפור.

הסיפור הוא איזון. ומבחינתי הליכה היא אחד הכלים הכי נעימים שיש לנו לאזן את הסערה שמתחוללת בפנים. הנה מה שאני מרגישה שקורה כשאני יוצאת לעשרים דקות בחוץ:

1. הקרב על הבטן (או: מה קורה עם הקורטיזול)

שמת לב שבגיל המעבר הבטן פתאום "יוצאת", גם אם לא שינית כלום בתזונה? זה הרבה פעמים בגלל קורטיזול – הורמון הסטרס.

כשהאסטרוגן יורד, הגוף שלנו מגיב לסטרס בצורה קיצונית יותר, והוא אוגר שומן בבטן כמנגנון הגנה.

אימונים עצימים מדי (כמו ריצות מטורפות או קרוספיט) יכולים לפעמים להעלות את הסטרס הזה אם הגוף לא מוכן.

הליכה? הליכה עושה בדיוק את ההפך.

היא מאותתת למוח: "הכל בסדר, אנחנו לא במרדף, אפשר להירגע". וכשהסטרס יורד, הגוף נינוח יותר. אצלי זה פשוט עבד.

2. העצמות שלך צריכות סיבה להישאר

זה החלק הפחות סקסי, אבל הוא חשוב. בתקופה הזו הרבה מאיתנו מאבדות בהדרגה ממסת העצם, זה חלק טבעי מהשינוי שעובר עלינו.

העצם היא רקמה חיה. אם לא נותנים לה עומס, היא נחלשת. הליכה מוגדרת כפעילות "נשיאת משקל" (Weight Bearing). כל צעד שאת עושה שולח זעזוע קטן וטוב במעלה השלד, שבעצם אומר לעצם: "הלו, אני משתמשת בך, תתחזקי!".

זה הביטוח הכי זול שתעשי לעצמך נגד שברים בעתיד.

3. ככה השינה חוזרת לאט לאט

מכירה את הלילות האלה שאת מתעוררת בשלוש לפנות בוקר וזהו, נגמר הלילה?

מחקרים (אמיתיים, לא של חברות תרופות) מראים קשר ישיר בין חשיפה לאור יום בבוקר לבין איכות השינה בלילה.

כשאת יוצאת להליכה בבוקר, האור שנכנס לעיניים מסדר את השעון הביולוגי שלך. הוא אומר למוח "עכשיו בוקר", כדי שבלילה הוא ידע להפריש מלטונין (הורמון השינה) בזמן.

הליכה בחוץ פשוט עוזרת לי לישון טוב יותר בלילה.

4. האוויר הפתוח שעושה לי סדר בראש

גיל המעבר זה רכבת הרים רגשית.

רגע אחד את בוכה מפרסומת לחיתולים, רגע שני בא לך להרוג את מי שלועס לידך חזק מדי.

הליכה קצבית פשוט משחררת משהו טוב בגוף. זה ה"פוס" של החיים. את יוצאת עצבנית, וחוזרת... ובכן, קצת יותר שפויה. הבעיות לא נעלמו, אבל היכולת שלך להתמודד איתן השתנתה.

אז איך מתחילים? (בלי להפוך את זה לפרויקט)

אל תחשבי על זה כ"ספורט". תחשבי על זה כזמן איכות עם עצמך.

  • שימי נעליים ליד הדלת. שזה יהיה הדבר הראשון שאת רואה.
  • אל תתחייבי לשעה. תגידי לעצמך: "אני יוצאת לחמש עשרה דקות". זה הכל. רוב הסיכויים שתמשיכי קצת יותר, ואם לא, גם רבע שעה זה ניצחון.
  • קחי איתך משהו כיפי. פודקאסט טוב, פלייליסט שאת אוהבת, או פשוט את השקט של הקיבוץ/הפארק/הים.

זו המתנה שלנו לעצמנו. זה הזמן שלנו לתת לגוף בחזרה על כל השנים שהוא שירת אותנו.

אז מתי את יוצאת? 👟