היה יום שבכיתי על שקית קפה שנשפכה. לא כי הייתי עצובה במיוחד. לא כי אירע משהו. הקפה פשוט נשפך, ובכיתי. מדקה לדקה הרגשתי שמשהו לא עובד נכון. הרגשתי שאני מתביישת על הבכי.
איזו הרגשה נוראית. לבכות, ואז להתבייש על הבכי. להרגיש עצבנית, ואז להתבייש על העצבנות. כאילו שאנחנו אמורות לשלוט בכל רגש, כל הזמן, בלי קשר למה שההורמונים עושים שם ברקע.
האסטרוגן לא רק מסדר מחזור וצפיפות עצם. הוא שחקן מרכזי במוח.
הוא משפיע על הסרוטונין, שהוא "הורמון מצב הרוח". על הדופמין. על רמות החרדה. כשרמות האסטרוגן יורדות ומשתנות בצורה לא צפויה בפרימנופאוזה ובגיל המעבר, הדבר מתורגם לשינויים נפשיים שאנחנו מרגישות, לפעמים לפני שאנחנו מבינות למה.
המשפחה לא עשתה כלום. הבוס לא עשה כלום. האוטו לא עשה כלום. ובכל זאת יש בתוכנו דלקה קטנה שמחפשת מוצא. זה הורמונים. לא "אופי".
נשים שמעולם לא היו חרדתיות מוצאות את עצמן דואגות. לפעמים לדברים גדולים, לפעמים לדברים קטנים שאף פעם לא הטרידו אותן. זה תסמין מוכר של שינוי הורמונלי.
או עם סיבות קטנות מאוד. פרסומת. שיר. שקית קפה.
קשה לנסח. קשה להסביר. רק תחושה שמשהו השתנה בדרך שבה מרגישים בתוך עצמנו.
לא רק ערפל מוחי פיזי. גם תחושה שהמאגרים הנפשיים ריקים יותר. שמה שפעם היה קל, עכשיו דורש יותר מאמץ.
לא לאבחן את עצמנו. לא להחליט "זה רק הורמונים, אני בסדר" ולדחות בעיות שצריכות טיפול. ולא להתבייש.
דיכאון אמיתי, חרדה מגבילה, מחשבות שמדאיגות אותנו, הם דברים שצריכים ייעוץ מקצועי. גיל המעבר לא מחליף פסיכולוגית או פסיכיאטרית.
עם חברה. עם בת זוג. עם רופאה. בקבוצת תמיכה. השתיקה היא חלק מהבעיה. כשמדברות, גם מגלות שאנחנו לא לבד.
פעילות גופנית, גם קלה, עוזרת לוויסות מצב הרוח. הסרוטונין עולה בפעילות. אמיתי.
הגוף בגיל הזה אוהב יציבות. שעות שינה קבועות, ארוחות בזמנים סבירים, הפחתת קפאין. לא סקסי, אבל עובד.
לא חייב להיות מדיטציה של שעה. שלוש נשימות עמוקות לפני תגובה. עצירה קטנה. זה מספיק כדי להתחיל.
אין בושה. פסיכולוגית, יועצת, רופאה שמכירה את הקשר בין הורמונים לנפש. כולן יכולות להיות חלק מהצוות שלנו.
שמה שאני מרגישה הוא אמיתי. שזו לא חולשה. שיש לזה שם ויש לזה סיבה. ושאפשר לעבור את זה.
לא שתעלם כל העצבנות בן לילה. לא שלא יהיו עוד דמעות. אבל שיהיה לנו כלי להבין מה קורה ולטפל בו, בלי להרגיש שמשהו "לא בסדר" בנו.
שלך,
ענבל
המאמר הוא למטרות מידע ואינו מחליף ייעוץ נפשי או רפואי מקצועי. אם את חווה מצוקה נפשית, אנא פני לאיש מקצוע.