אני יכולה לספר לך על ששה חודשים שבהם אכלתי סלטים. ירדתי בפחמימות. הפסקתי את הנשנושים של הערב. עשיתי "הכול נכון". ובסוף המשקל הראה שעליתי קילו וחצי.
בגיל 48, ישבתי עם המספרים ולא הבנתי. ואז הבנתי שאני שואלת את השאלה הלא נכונה. לא "למה לא יורדת?" אלא "מה קורה לגוף שלי שאני לא מבינה?"
הגוף שלנו בגיל המעבר הוא לא אותו גוף של גיל 35. לא בגלל שנהיינו "פחות טובות". בגלל ביולוגיה.
כשרמות האסטרוגן יורדות, קורים כמה דברים במקביל:
כלומר: הדיאטה שעבדה לנו לפני גיל 45 עובדת כעת עם חוקי משחק שונים. זו לא אשמתך. זו הנדסה מחדש.
כשאת מגבילה יותר מדי את כמות הקלוריות, הגוף שלך עובר למצב חיסכון. חילוף החומרים מואט. השריר נפגע. ואז כשאת חוזרת לאכול כרגיל, הגוף נכנס למצב חרדה ואוגר שומן. מוּכּר לך, לא?
בגיל המעבר, הצורך בחלבון עולה. כדי לשמור על מסת שריר, כדי לתמוך בחילוף חומרים, כדי לתחזק עצמות. הסלט דל הקלוריות לא מספיק.
הליכה טובה. ריצה טובה. אבל אם כל האימון הוא קרדיו בלי אימוני כוח, מפסידים מסת שריר שהיא בדיוק מה שעוזר לנו לשרוף יותר גם במנוחה.
ביצים, קטניות, גבינות, עוף, דגים, יוגורט יווני. לא כמות מטורפת, אבל נוכחות קבועה. זה מה שעוזר לשמור על שריר ולהרגיש שבעה יותר.
קינואה, דגנים מלאים, קטניות, פירות. הגוף צריך אנרגיה. מה שמשתנה הוא ההיחס ואיכות הפחמימות, לא ביטולן המוחלט.
שמן זית, אבוקדו, אגוזים, דגים שמנים. שומן לא אויב. הוא שותף. הוא עוזר לספיגת ויטמינים, לבריאות ההורמונים, לתחושת שובע.
לא "אסור", אבל כדאי לדעת שהגוף בגיל הזה מעבד אותם אחרת. אלכוהול במיוחד ידוע כמגביר גלי חום ומפריע לשינה.
לאכול לאט. לשים לב לרגע שבו אנחנו שבעות. לא לאכול מתוך עייפות או שעמום.
התשובה הכנה: אולי המשקל לא ירד באותם קצב של לפני גיל 45. ואולי זה בסדר.
מה שכן אפשר להשיג: אנרגיה טובה יותר, שינה משופרת, פחות גלי חום, מצב רוח יציב יותר, בריאות לטווח ארוך. אלה תוצאות שלפעמים שוות יותר מהמספר על המאזניים.
הגוף שלנו בגיל הזה לא צריך שנילחם בו. הוא צריך שנבין אותו.
שלך,
ענבל
המאמר הוא למטרות מידע כללי ואינו מחליף ייעוץ מקצועי מתזונאית או רופאה.